פוקוסינג. משהו בגוף יודע

ellahurirecanati
27 ביולי
זמן קריאה 2 דקות

על טיפול שמתקרב פנימה, דרך החוויה: תפיסות, תחושות, הרגשות, והמרחב שביניהם

בערב, באמצע הליכה, היא שואלת אותי:

"מה זה בעצם אומר טיפול גוף-נפש? מה ההבדל בינו לבין טיפול רגשי רגיל?"

האמת, זו שאלה שאני עסוקה בה המון... לוקחת רגע להבין מה מעניין אותה בעולם המאוד רחב הזה.

"למה את שואלת?"

"כי יש לי חברה… שנים בטיפול, מדברת ומדברת… וזה פשוט לא זז. חשבתי אולי להציע לה משהו כמו מה שאת עושה."

ואני מהנהנת. מכירה את זה כל כך טוב, הרגע הזה שבו מבינים שמה שעזר לאחרים, לא בהכרח עוזר לנו. או מה שעזר פעם, כבר פחות עוזר.

זה גם מה שהניע את יוג'ין ג'נדלין, שהביא בהמשך לעולם את שיטת ההתמקדות (Focusing).

הוא שאל שאלה פשוטה:

למה אצל חלק מהאנשים טיפול באמת משנה חיים, ואצל אחרים... לא כל כך?

הוא גילה משהו מעניין.

שכשיש שינוי בטיפול, הוא כמעט תמיד כולל רגעים קטנים, של שקט, שמתעוררים אצל המטופל –

שהות, עצירה, הקשבה פנימה.

לפעמים הקול משתנה, טון הדיבור מעמיק, לפעמים הגוף מאט...

כאילו משהו בפנים לוחש: "חכה רגע, יש פה עוד משהו."

על הבסיס הזה נולדה שיטת ההתמקדות. היא לא מדברת רק על להבין את עצמנו, ואת מה שהוביל אותנו לחשוב או להתנהג באופו מסויים, אלא לחוות את מה שחי בתוכנו ממש עכשיו.

כי לפעמים המילים יודעות להגיד סיפור אחד – והגוף מספר סיפור אחר לגמרי.

קחו מילה פשוטה כמו "בית".

אם תעצרו רגע ותקשיבו פנימה – לא רק תחשבו עליה, אלא ממש תרגישו את הגוף שלכם מול המילה "בית"… אפשר לעצום עיניים, ולתת רגע למה שעולה להופיע. החלק החשוב הוא, שזה דורש באמת לעצור רגע.

לגוף יש קצב שונה משל מחשבות.

אז אנחנו מאטים, ועוד קצת מאטים... ואז שמים לב מה קורה?

אולי תרגישו חום... אולי מחנק. אולי נשימה מעמיקה...

אולי געגוע. אולי דווקא ריק. (כן, יכול להיות שתרגישו כמה תחושות יחד)