אמא תודה שסדרת לי את החדר

את המשפט הזה לא חלמתי שאשמע אי פעם.

באמת. אם הייתם מספרים לי שהבן שלי יגיד לי אותו ככה ספונטנית הייתי כנראה צוחקת הרבה.

אני לא מבטיחה שהמאמר הזה יגרום לילד שלכם לדבר ככה, פשוט כי ילדים הם בני אדם, ובני אדם נועדו להיות חופשיים ולא מתוכנתים לפעולות מסויימות.

הוא כן ילמד אתכם על כוחה של חמלה בטיפול בקונפליקטים, וגם יכול לעזור לכם:

• להבין עקרון בסיסי וחשוב שיכול להיטיב עם כל מערכת יחסים שתבחרו.

• להבין איך פערים ואי הסכמה יכולים לקרב בין אנשים.

• ללמוד לטפח יחסים טובים הרמוניים וקרובים.

נתחיל מקצת הסטוריה. תקשורת מקרבת נוצרה בשנות השישים, מי שהביא אותה לעולם היה מארשל רוזנברג ז"ל, פסיכולוג יהודי אמריקאי שחקר שאלה בסיסית של מה יוצר קרבה ושיתוף פעולה בין אנשים?

הכלים שלו למחקר היו המטופלים שלו, והוא הושפע מתורות האי האלימות של מהטמה גנדי ולוטר קינג.

מאז היא נלמדת ברחבי העולם, כדרך לטפל בקונפליקטים בין קהילות וביחסים אישיים, ובדרך לפתח חמלה באופן מעשי.

אחד העקרונות בגישה הוא "חיבור לפני פתרונות", ועליו ארחיב במאמר הזה.

לפני שתמשיכו לקרוא, אני מזמינה אתכם רגע לעצור ולהרהר במשפט הזה. אולי נתקלתם בו בניסוח הזה, או בניסוח דומה. מה המשפט הזה אומר לכם בעצם?

איך הייתם מסבירים אותו בהקשר של אי הסכמה ביחסים קרובים? מה זה בכלל חיבור לדעתכם? האם כשאתם נתקלים בקונפליקט אתם יוצרים קודם חיבור או מחפשים פתרון?

כשפגשתי את המשפט הזה לראשונה, היה לי מושג כללי עליו, שכדי לפתור קונפליקט באופן אפקטיבי, צריך קודם להכיר את הגרסא של כל צד, לשמוע את כולם ואז למצוא את הדרך שמתאימה לענות על כמה שיותר צרכים. מעין נוסחא קלאסית לטפל בקונפליקטים.

בגדול, זה נכון ועובד לפעמים. כשמדובר למשל בשיחה עם שרות לקוחות או ביישוב סכסוכים. וגם שם אנחנו יודעים, היא לא תמיד מביאה להסכמות.

ביחסים קרובים, כמו הורות, זוגיות וחברות, התמונה מתחילה לקבל עוד מימדים, כמו ציפיות מעצמי ומאחר, מחוייבות, דפוסים מהילדות, הרגלים ופחדים ועוד ועוד.

חיבור לפני פתרונות, בא ננסה לפשט את העקרון הזה:

החלק הראשון בעקרון עוסק בחיבור. חיבור הוא הכרות עם המציאות, המחשבות, הצרכים, הרגשות, והבקשות שלנו מעצמנו ומהזולת. אם נחשוב על זה רגע, אפשר לסכם את כל הדבר הזה במילה אחת. חמלה.

כשאנחנו באמת סקרנים ומכירים במה שהאחר מרגיש וצריך - מתעוררת בנו חמלה. ככה אנחנו בנויים כבני אדם. (זה נכון גם מול עצמנו, וזה נקרא חמלה עצמית).

אבל רגע, כדי להיות בחמלה אנחנו צריכים להכיר את כל אלה? זה הרבה מידע לאסוף בכל פעם שיש אי הסכמה! נשמע מייגע!

כדי ליצור חיבור עם האחר נדרשת פניות. זה אומר שלפני שאנחנו ניגשים לטפל בכל אי הסכמה, השאלה הראשונה שנשאל את עצמנו היא, "האם אני פנוי להתבונן במצב כרגע?"

חמלה היא לא איזה רגש כללי שפשוט מגיע כשאנחנו בוחרים. היא עבודה יומיומית על היכולת שלנו לראות את המציאות.

עם זאת, לכל אחד יש עבודה אישית לעשות כדי לפתח חמלה. למשל - יש אנשים שיש להם יותר עבודה בהכרות רגשית עם האחר, יש אנשים שהאתגר שלהם הוא ללמוד להפריד בין מה שקרה במציאות ובין הפרשנות שלהם. גם אם נתמקד כל פעם בדרך אחרת ליצירת חמלה באופן פעיל, היא תתפתח.

אז למה זה כל כך מאתגר להיות בחמלה? כשיש אי הסכמה ביננו לבין מי שחשוב לנו, קורה לנו משהו. קשה לנו להיות בחמלה, כי משהו לא עובד לנו, אנחנו פוגשים אי נוחות ואנחנו לא אוהבים את זה. המיקוד שלנו הופך ל:"איך לפתור את זה? הסיבה לכך היא שאנחנו רוצים לפתור גם את הבעיה, וגם את אי הנוחות שעולה בנו.

חשיבה כזו נפוצה, אבל היא בד"כ רק תעמיק את אי ההסכמה. תחשבו על הפעם האחרונה שהיתה לכם אי הסכמה עם הילד או בן הזוג, האם הייתם ממוקדים במה הזולת מרגיש? או באיך לפתור את הבעיה?

אז איך יוצרים חמלה באופן מעשי? בשביל זה אני אחזור לחדר של הילד שלי.

תזכרו, שלב ראשון חיבור = מודעות והכרות עם המציאות באופן מפורט:

מחשבות: כאמא, חשוב לי שהחדרים של הילדים יהיו נקיים. כשאני נכנסת לחדר של הילד ורואה שיש שכבת אבק עבה על המדפים קורים לי דברים שאני לא אוהבת. חשוב לי שהוא יהיה עצמאי ויסדר בעצמו את החדר. חשוב לי לשמור על המשאבים שלי ושהילדים ישתתפו בתחזוקת הבית השוטפת.

רגשות: אני חוששת לבריאות שלו. אני חוששת שהוא יפתח הרגלים לא בריאים להמשך חייו כבוגר.

אני אוהבת אותו, ורוצה לעזור לו ליצור הרגלים בריאים.

צרכים: נקיון, בריאות, לתרום לו. ניהול המשאבים שלי ושל הבית.

פתרונות או בשפה המקרבת; בקשותלבקש ממנו לנקות את האבק בחדר פעם בשבוע. להסביר לו למה הניקיון של החדר שלו חשוב לי? לשמוע מה הוא מרגיש ורוצה בעניין הזה? לעשות את כל זה, באופן מיטיב. באופן שיצור יחסים טובים ביננו.

נקודה חשובה לגבי פתרונות פתרונות הם הדרך שלנו להביא את הבקשות שלנו למציאות. התפיסה הרווחת היא ש - פתרון: זה לבקש מהילד לסדר את החדר. או להביא עוזרת. זה נכון. אבל יש עוד בקשות. תחשבו על בקשות בתור מכלול הדברים שאתם רוצים ביחסים בנושא, בנוסף לפתרון הבעיה הנקודתית. למשל, אני יכולה להכריח את הילד לסדר את החדר דרך שליטה. אין לך דמי כיס. אבל יהיו לזה השלכות ביחסים ביננו. אני יכולה לשלם למשהו שיבוא כל יום וינקה את החדר. אבל יהיו לזה השלכות כלכליות וחינוכיות.

ולכן כשאתם מנסחים את הבקשות שלכם, תכלילו בהם את כל מה שאתם רוצים מול המציאות.

אנחנו רגילים לתפוס את היחסים בנפרד, ואת הקונפליקטים בנפרד

כשלמעשה; אי ההסכמה על סידור החדר יכולה להיות חלק מהיחסים.

למה שהיא לא תיהיה בעצם?

האם היחסים בין הורה לילד מתרחשים רק בארוחת הערב? בחופשות? בחיבוק בערב?

בוא נניח לרגע שאי ההסכמה לגבי סידור החדר היא חלק מהיחסים ונתבונן מה יכול להתרחש?

1. ההתייחסות שלי כאמא ל"אבק" שבחדר משתנה. זה לא בעיה שצריכה להיפתר. זה נושא שאני מטפלת בו, וכמו כל נושא ביחסים קרובים, אני ארצה לטפל בו בסבלנות, עם מחשבה על מכלול היחסים.

2. השיחה על הנקיון של החדר היא הזדמנות להדגים לילד שיחה קרובה ונינוחה גם כשאין הסכמה. תחשבו כמה זה משמעותי לילדים ללמוד לנהל ככה קונפליקטים בהווה ובעתיד שלהם.

3. אני מעבירה מסר בריא, שהצרכים שלי חשובים (אני לא מוותרת על נקיון החדר).

4. אני מעבירה מסר בריא שהיחסים שלנו יותר חשובים מהנקיון. מהבריאות. מהסדר. מפתרונות.

פערים ביחסים תמיד יהיו. כי אנחנו אנשים שונים. בין הורים לילדים מתווסף גם פער דורות, ועמדות שונות בתפקידים (וטוב שכך) , אני ההורה והוא הילד.

היכולת להתייחס לאי ההסכמה כאל פער שמאפשר לי להתקרב לעצמי ולאחר, היא מיומנות אדירה. כי היא הופכת את הפער מבעיה בוערת שצריך לפתור, למשאב ביחסים. ואז היא מאפשרת להתקרב.

אני מזמינה אתכם לתרגל את המיומנות הזו דרך התרגיל הבא:

1. פנו לכם כמה דקות. קחו מחברת ועט וכמה דקות של שקט. (אנחנו רוצים חיבור; בשביל זה אתם צריכים רגע של שקט)

2. תחשבו על אי הסכמה שיש לכם ביחסים קרובים (הורות/זוגיות/חברות)

3. ענו על השאלות הבאות;

א. מה קורה במציאות?

ב. מה אתם מרגישים כשזה קורה (או לא קורה)?

ג. איזה צרכים שלכם לא נענים ביחס לזה?

ד. מה הבקשות שלכם מול המצב? האם ואיך האדם האחר יכול לעזור לכם? מה חשוב לכם שיקרה ביחסים מול המצב הזה? בהצלחה!

במאמר הבא אתמקד באיך יוצרים את השיחה טובה? איך מדברים על אי ההסכמות ביחסים? ואיך הבן שלי אמר לי תודה. והתרגשתי. פייר.

נ.ב זה מאמר ראשון שלי פה באתר, אשמח לשמוע אם הוא עורר בכם שאלות? נתן לכם זוית חדשה? או כל דבר שבא לכם לשתף אותי.