להתחבר (גם) כשלא מסכימים

הי הי, כיף שאתם פה. זה מאמר שני מבין שניים:) ממליצה בחום להתחיל מכאן. במאמר הראשון הסברתי על העקרון של "חיבור לפני פתרונות", ועל האפשרות להפוך פער ביחסים - למשאב. את הנושא הדגמתי דרך השיחה הו כה מוכרת, נקיון החדר של המתבגר.

זה מאמר ארוך, אבל שווה לקרוא אותו, ולא לקפוץ ישר לתכלס. כי התכלס חשוב, אבל אם תעשו אותו בלי הקשר חדש, תגיעו עם אותו "מיינדסט" שאתם רגילים בשיחות כאלה, וכנראה שתצרו עוד שיחה שדומה לשיחות שאתם מכירים.

להסכים לטעות וללמוד

https://www.youtube.com/watch?v=a1P9QKj9uGI&ab_channel=yestv%28%D7%99%D7%A1%29

חוץ מאסי כהן שהוא אסי כהן, אני מאוהבת בסצינה הזו כי היא כל כך אנושית, ונוגעת בפחד שיש לנו בשיחות רגישות - לעשות טעויות. ובסצינה כמו במציאות, הילד מזהה שאבא שלו מרגיש לא בנוח לדבר על הנושא, ומגיב להרצאה שלו על פורנו בשתיקה, גוף מכווץ ומבט של "מתי אתה יוצא לי מהחדר ומסיים את הארוע המביך הזה?"

לפעמים אנחנו נראים ככה, ולפעמים מרוב חשש לטעות, אנחנו נמנעים משיחות מסויימות עם הילדים שלנו.

צעדים קטנים שיוצרים שינוי כשמתחילים ליישם תקשורת מקרבת, מתרגלים אותה דרך סיטואציות, משחזרים מצבים בדיעבד, מנסים, טועים, מנסים שוב. בהתחלה זה עלול להרגיש מסורבל. עם הזמן הדברים הופכים להיות יותר טבעיים, אותנטיים וספונטניים, ולומדים לחבר את השפה שלנו עם העקרונות ועם רוח הדברים. תקשורת זו למידה מתמשכת, כי היא עוסקת בהתפתחות אישית בתוך יחסים.

תוצאות רצויות בשיחה על אי הסכמות

מה זו בעצם שיחה טובה? האם זו שיחה שנשיג בה תוצאות רצויות?

כנראה שכן.

אבל מהן תוצאות רצויות בשיחה על אי הסכמה? אם אנחנו מגדירים תוצאה טובה רק לפי מטרה נקודתית, נניח "שהחדר יהיה נקי", אז בואו נהיה כנים, אנחנו לא מגיעים לשיחה, אלא למשהו שקבענו מראש איך הוא אמור להיראות. אפשר במקסימום לקרוא לזה דרישה, הצבת גבול, או הרצאה. אם כל השיחות ביחסים נראות כמו סוג של הרצאה או דרישה, תהיה לזה השלכה עמוקה על היכולת ליצור שותפות סביב הנושאים שיש עליהם אי הסכמה, ועל השותפות ביחסים בכלל.

תוצאות רצויות מכלילות גם את הבקשות שלנו, וגם את היחסים עצמם. שיחות טובות מייצרות יחסים טובים.

דוגמא לתוצאות של יחסים קרובים בשיחה על אי הסכמה: שהשיחה תהיה באוירה טובה, שגם אם לא נמצא פתרון - נסיים את השיחה בחיבוק.

הערות חשובות:

• לפעמים כן נרצה לשים גבול ביחסים. אלא לא המקרים שאני מדברת עליהם במאמר הזה.

• אני תיכף מציגה לכם מודל לשיחה טובה. הפרדוקס הוא שאני לא מאמינה שיש מודל שמתאים לכולם. מציעה לכם לא לקחת את הדברים כתאוריה, אלא כהצעה להתנסות ולקבל את הערך שנכון עבורכם.

• כתבתי על שיחה עם מתבגרים. העקרונות מאוד דומים גם עם ילדים או מבוגרים, עם שינויים מתאימים.

• התהליך שאני מתארת הוא מאוד פרקטי אבל לא רק. הוא מצריך שינוי תפיסות יסודיות. לכן הוא לוקח זמן. הוא לא הוקוס פוקוס. אם אתם מנסים ליישם אותו ונתקלים בקשיים, זה טבעי ונורמלי. כמו ביחסים עם הילדים, גם ביחסים עם עצמכם, אם תהיו בחמלה והכרה בשאתם כן עושים, תוכלו להתמיד בשינוי. הכרה והוקרה על הנכונות שלכם, על ההשקעה ביחסים, על ההסכמה שלכם לנסות. אם הילדים שלכם בגיל מתאים, תוכלו לשתף אותם שאתם מתרגלים משהו חדש, ושאולי לפעמים זה יצא לכם קצת מוזר.

תשע עקרונות לשיחה טובה על אי הסכמה (עם מתבגרים וגם עם מתבגרים לשעבר:)

1. דד ליין (בלי): בהנחה שלא חייבים - אני ממליצה לא לשים דד ליין לשיחות. גם אם אתם אנשים מאוד פרקטיים, ובא לכם לסמן וי, תזכרו שלכל אחד יש את הקצב שלו. שיחה היא אירוע בין שני אנשים והיא לוקחת את הזמן שלה. ייתכן ויהיו כמה שיחות. ייתכן שיקח שנה עד שהנושא הזה ישתנה. זה יכול להשמע קשה, כשיש נושא שבוער לנו. תחשבו מה קורה לכם כשמשהו החליט שהתנהגות שלכם חייבת להשתנות כאן ועכשיו?
   

2. פניות: לפנות אליו בזמן שרואים שהוא נינוח ופנוי. אם לא בטוחים שזה המצב, אפשר לשאול "אתה פנוי לדבר על משהו שחשוב לי?" ולכבד כל תשובה. כבוד יוצר יחסים.

3. כשאין לו פניות: אם הוא אומר שהוא לא פנוי; להגיד שנרצה לדבר איתו בהמשך. יש הורים שנסוגים בשלב זה, מוותרים, נסגרים. (לדוגמא; מחשבות כמו; כמה אפשר להתעסק בזה? טוב ניסינו. לא עבד. זה חסר סיכוי. דיבורים זה לא עוזר) כשבעצם - זה אחד מהמצבים הכי משמעותיים שאפשר דרכם לבסס יחסים טובים. זה גם נותן לו בטחון שאנחנו על הדברים. וזה גם מעביר מסר שאנחנו חשובים, הצרכים שלנו חשובים, יש לנו סבלנות - משאב פנימי חשוב מאוד ביחסים, והתמדה - משאב פנימי חשוב נוסף.
   

4. אוירה זה הרבה: ליצור אוירה מכבדת, נינוחה, נעימה. לא: להטיף, להתלונן, לאיים.
   

5. שיחה ולא הרצאה ולא חקירה: זה נשמע מובן מאליו, אבל כשזה מגיע לנושאים שחשובים לנו, אנחנו צריכים תזכורת: להקשיב מבלי לקטוע. לשאול שאלות. למשל להגיד "חשוב לי שתנקה את האבק פעם בשבוע, מה דעתך לגבי זה"? לא צריך מלא שאלות, רק לשים לב שזו אכן שיחה ולא הרצאה. לא פגשתי ילד שאוהב שמרצים לו.

6. סיום: לשים לב מתי מספיק ולסיים.
   

7. אם יש שינוי בכיוון שרצינו: להוקיר אותו. למשל להגיד "כמה זה נעים לי שהחדר נקי"! "סחטיין שלקחת יוזמה!"
   

8. אם אין שינוי בכיוון שרצינו: (אם זה נושא שנמשך תקופה, כנראה ששיחה אחת לא תיצור שינוי משמעותי), להוקיר אותו על דברים אחרים שהוא כן עושה. להוקיר את הילדים שלנו זה ליצור חיבור לפני הכל. זה לראות מה הם כן. זה להראות להם שהחיבור ביננו יותר חשוב לנו מהאבק. זה להפגין קרבה גם בלי שנפתור את כל הבעיות ביננו. זה לבסס את היחסים לפני השיחה הבאה. לחכות פרק זמן סביר, וליזום עוד שיחה בנושא.

מה תכלס בתוצאות? ניקה את החדר?

כן. מידי פעם הוא לוקח יוזמה ומנקה את החדר. לפעמים הוא קורא לי שאהיה לידו ואבדר אותו בזמן הזה. (ילדים אלופים בחיבור) יום אחד הוא ביקש שאקנה לו פח. פח לא עוזר לאבק אני יודעת, אבל יש פה יוזמה ואחריות וזה מבורך.

אין כמעט קלאשים סביב הנושא. והיו. כמעט כמו בכל בית. למדתי להתייחס בהומור לצלחת ליד המחשב עם הפירורים שנדבקו מאתמול. הומור זה אחד מהדברים שהכי יוצרים חיבור.

בשישי כשאני עושה אוברול על הבית, לפעמים יש לי עוד כוחות וחשק, ואני נכנסת לנקות גם אצלו. ואז יום אחד בראשון כשהוא חזר מביס, ונכנסתי לשאול מה שלומו הוא אמר לי "אמא. תודה שניקית לי את החדר"

ישר נהיה לי חם בלב. וזה היופי. חיבור לפני פתרונות יוצר עוד אפשרויות.

תרגול, כי איך נתרגל?

אם עשיתם את התרגיל במאמר הקודם (סחטיין עליכם!)

אני מזמינה אתכם לתרגל גם שיחות על אי הסכמות. 1. בחרו יחסים מסויימים שמשמעותיים לכם. 2. כתבו את אי ההסכמות שחשוב לכם לשוחח עליהם ביחסים האלה (כמובן שאם אין כרגע, כדאי לבחור יחסים אחרים). 3. בשיחה הבאה שתיזמו, בחרו עקרון אחד מתשעת העקרונות, שאתם לא רגילים ליישם עם האדם הזה בשיחות דומות. למשל, לשים לב שאתם בודקים אם האדם השני פנוי לשיחה, ובאמת מכבדים כל תשובה שלו, או להחליט להגיע לשיחה פתוחים ולהניח לציפיה שהבעיות יפתרו מיד. אלה צעדים משמעותיים שיכולים להפוך אי הסכמה למשאב ביחסים שלכם.

בהצלחה, אשמח לשמוע אתכם בתגובות ממש כאן, ואם קיבלתם ערך מהמאמר מוזמנים לשתף אותו.