לתמוך בעצמנו בימי משבר

את הפוסט הזה אני כותבת חודש וחצי אחרי מתקפת הטרור 7.10.23 ברקע השיר של טשניחובסקי, המילים והמנגינה שתמיד אהבתי נוגעות בי קרוב. מאז שהכל התחיל אני שומעת את השיר הזה הרבה, והוא מזכיר לי להסכים רגע לא לדעת למה כל זה בא עלינו? איזה שינויים יביא השבר הזה על העולם שלי? עלינו כעם? מילים שמזכירות רגע רק לנשום להתפלל ולהאמין.

"שַׂחֲקִי, שַׂחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת,

זוּ אֲנִי הַחוֹלֵם שָׂח."

המראות, הידיעות והחוויות שנחשפנו אליהם, כל אחד במעגל אחר ובעוצמות אחרות, חריפות ומטלטלות. המילה טראומה שבה ועולה למרחב, טראומה קולקטיבית, טראומה דורית, טראומה אישית. מבחינת נתונים, המחקר מצביע שבאירועים קשים, כשניים מתוך עשרה יפתחו פוסט טראומה, וימשיכו להתמודד עם ההשלכות של האירוע גם תקופה ארוכה אחריו. אצל שמונה מתוך עשרה אנשים הביטויים יחלפו באופן טבעי.

אפשר ללמוד מזה על היכולת החזקה והחכמה של הגוף נפש שלנו לעבד ולווסת כאב ודחק באופן טבעי.

מושג נוסף שכדאי להכיר בימים האלה - צמיחה פוסט טראומטית. תיאוריה שהתפתחה בשנות ה90 ע"י הפסיכולוגים ריצ׳רד טדסקי ולורנס קלהון, ולפי המחקר שהם ערכו על אנשים אחרי אירועים קשים, כ30%-70% ממי ששרדו אירוע קשה - ידווחו אחריו על שינויים חיוביים בחייהם. למשל מערכת יחסים שמשתפרת, הערכה גדולה יותר לחברים ומשפחה, שינוי התפיסה על עצמם - קבלה עצמית שגדלה, פיתוח חמלה עצמית, שינוי בפילוסופיית החיים - הערכה מחודשת של מה חשוב בחיים? חיבור יותר עמוק להווה.

כוחה של חמלה בימים האלה כשכולנו פגשנו ופוגשים מסה של כאב, זעזוע דאגה ופחד, שמשפיעים על הגוף שלנו,

יש שני קולות שחשוב לי לשוב ולהזכיר לעצמי.

הקול הראשון הוא שכל תגובה היא נורמלית במצב לא נורמלי. הקצנה של התנהגויות, ניתוק, קושי להתרכז, קושי להירדם, רגרסיה של הילדים, עייפות, כעס, הדחקה, בכי, רעד.

אין דבר כזה יותר מידי חמלה ללב כואב ומפוחד.

כולנו צריכים בימים האלה את העיניים האוהבות, החום האנושי, היד הרכה. אנחנו קצת כמו ילדים שנשבר להם הלב, שההורים שלהם פישלו בלהגן עליהם, שנחשפו לרוע קיצוני. ואנחנו צריכים את החמלה והחיבוק האלה מידי יום, גם מאנשים סביבנו וגם - מעצמינו לעצמינו.

שַׂחֲקִי כִּי גַם בְּרֵעוּת אַאֲמִין,

אַאֲמִין, כִּי עוֹד אֶמְצָא לֵב,

לֵב תִּקְוֹתַי גַּם תִּקְוֹתָיו,

יָחוּשׁ אֹשֶׁר, יָבִין כְּאֵב.

מה עוזר לכם להתחבר לחמלה לעצמכם בימים האלה? מה מחמם לכם את הלב? מה מחזיר לכם גם אם במעט את האמונה בבני אדם?

חיבור למשאבים פנימיים וחיצוניים הקול השני הוא האקטיביות. כדי לאפשר לגוף לעבד את הכאב, ולתמוך במנגנון הוויסות הטבעי שלו, אנחנו צריכים לעשות פעולות. כשאנחנו תומכים בגוף שלנו, אנחנו תומכים בכל המעגל הקרוב אלינו, כי יש לנו יותר כוחות לתת למי שצריך אותנו.

איך נוכל לתמוך בעצמינו בימים האלה? הדברים הבסיסיים ידועים לנו ויכולים להיות מאתגרים בימים האלה, אבל חשוב להקפיד עליהם, שינה, אכילה, תנועה.

שיחה עם אדם שמקשיב, חבר או איש מקצוע, היא דרך טובה עבור חלקינו לשחרר רגשות כואבים, להוציא את הסיפור האישי שלנו לאור. אחת מרבות מהיוזמות המבורכות, הוא פרוייקט התנדבותי של בי"ס אימושיין, "מקשיבים לך" בו מאמנים בשיטת סאטיה שהוכשרו לכך נותנים שיחות הקשבה למבוגרים ונוער. אפשר לפנות מכאן. כתיבה, רק לשם השחרור הרגשי, בלי לנסות להוציא משהו מסוגנן, יכולה לעזור לשחרר ולנקות את התודעה. לשיר, לבד או עם רדיו, אפשר ממש בקול רם, היא דרך טובה לפרוק מתח מהגוף. להיות משמעותי לאדם אחר, לילדים שלכם, לחברים, בעבודה, בהתנדבות - זו אחת הדרכים הכי אפקטיביות לפתח חוסן ותחושת משמעות אחרי אירוע קשה. תפילה, דתית או חופשית, לכוון את תשומת הלב לכוחה של האמונה, של כוונת הלב הטובה, היא פעולה פשוטה שיכולה לחבר אותנו לכוחות חיים. הכרת תודה על הטוב שישנו בעולמינו, ויש כל כך הרבה על מה להודות, אנחנו נוכחים בימים האלה לאנשים מדהימים שנותנים מכל הלב, עוזרים, מתגייסים. גם בתוך הצער הגדול, חשוב להפנות את תשומת הלב לטוב שיש.

אחד הדברים שנותנים לי כוחות, ומחברים אותי לאמונה, ליופי, גם ברגעים של כאב זה לצייר. אומנות היא אחת העשיות המרפאות שיש בעולם של בני האדם. כשאין לי הרבה מילים והסערה גדולה מנשוא, אני יושבת לצייר.

את הציור הזה התחלתי בשביעי לאוקטובר. בין צפיה בלתי נשלטת בטלויזיה, להלם שאחז אותי, למחשבות ושאלות שקשה לחשוב, אבל קשה גם שלא - על הסבל האדיר שכל כך הרבה אנשים חוו, ישבתי לצייר.

הילד אמר שזה מרשים אבל לא יפה, הילדה אמרה שזה יער מכושף.

אני חשבתי על כל הפרחים היפים שהלכו, והתפללתי שנזכור לעשות את העולם שנשאר לנו טוב יותר. הציור עמד בסלון כמה ימים, ומידי פעם הוספתי לו עוד כתם סגול ועוד אחד.

ציור בעט פיילוט. בזמן שהקשבתי להרצאה, הדף האחרון בדפדפת. ציירתי וחלמתי על תקווה. אאמין כי עוד אמצא לב.

בתפילה לשובם של כל החטופים והחיילים, מוזמנים להקשיב לביצוע המיוחד הזה. שחר שוורצמן וסהר חופי