איך יודעים שטיפול עובד?

על תהליכים מבוססי גוף נפש וחוויה, רגעים של שקט. עצירה ותנועה

לפעמים זה לוקח כמה שבועות, לפעמים שנים.

הרגע הזה שבו עולה השאלה...

"רגע, יש פה בכלל התקדמות?"

מגיעים כל שבוע לפגישה. יש קשר טוב עם המטפל (האחרון נחשב אחד המנבאים החזקים להצלחת טיפול) יש שיחות טובות. ומשהו בפנים שואל… ככה זה אמור להרגיש? אני בתהליך שנכון לי?

זאת שאלה שיכולה להגיע מסיבות שונות, והתשובה עליה לא תמיד פשוטה. 

כי לפעמים נראה ש "טיפול אמור להתקדם",

אבל מה זה בכלל אומר? ומה אם לא קורה שם שום דבר שנראה מבחוץ?

יוג’ין ג’נדלין, מי שיצר את שיטת ההתמקדות, התעכב במחקר שלו בדיוק על הנושא הזה.

הוא שאל, מה ההבדל בין תהליך משנה חיים לכזה שלא באמת מזיז משהו?

ומה שהוא גילה היה מרתק.

אצל מטופלים שחוו צמיחה בעקבות הטיפול, קרה משהו מאוד עדין אבל ממשי. אצל כולם הוא צפה בתבנית שחזרה על עצמה בזמן הפגישות.

ברגעים במהלך הטיפול הם עצרו לרגע, קצב הדיבור השתנה, האט טון הדיבור השתנה

הייתה שם האטה. עצירה. ות נ ו ע ה.

לא כזו של הסברים, אלא של תחושה שמשתנה מבפנים.

נראה שאותם מטופלים ידעו לגעת במקום עמוק, אמיתי

לפעמים כואב, לפעמים מפתיע, 

מקום חי

הוא קרא לזה “החוויה הפנימית"

חוויה שאותה אדם יכול לחוש, אך היא עדיין לא נוסחה במילים.

ג'נדלין נהג להסביר שכולם מכירים את ההרגשה של להתעורר מחלום,

ברגע הראשון אנחנו לא זוכרים בדיוק מה קרה, אבל יש לזה אווירה מסויימת

ואם אנחנו באמת עוצרים, מאטים, ונותנים לחלום לעלות מתוכנו, לאט לאט הוא מופיע. דמות, רגש, מקום, מחשבות, תחושות משהו מתחיל לעלות

וזה אולי הסימן הכי משמעותי שטיפול באמת עובד:

כשמשהו זז בנו. לא רק בראש, אלא גם בגוף, ברגש, במרחב החווייתי. המטופלים שג'נדלין זיהה במחקר, ידעו לעשות את התנועה מתוך השיחה פנימה, באופן ספונטני גישות מבוססות גוף-נפש וחוויה, מכוונות את התהליך הטיפולי לרגעים כאלה בעזרת שימוש באמצעים שונים: עבודת  נשימה, מיקוד בתחושות, מיינדפולנס ועוד

זה לא חייב להרגיש דרמטי.

לפעמים זו רק תחושת  רווחה קטנה.

משפט חדש שפתאום נאמר מבפנים. דאגה שהופכת לעצב… תקיעות שהופכת לכאב ולבכי

תחושת גוף משתחררת…

זה רגע אמיתי.

ושם מתחיל ריפוי.

בחיפושי אחר מילים שיעזרו לתאר את החוויה למי שלא מכיר,

ביקשתי מחבר לתאר תהליך כזה שעבר עם מטפלת  גוף-נפש.

אהבתי את התיאור שלו, אני חושבת שהוא מעביר משהו מהחוויה הזו, "בסוף מפגש הרגשתי לפעמים כאילו השתחרר ממני איזה מטען ויש יותר נשימה וקלילות .היו פגישות שזה היה שחרור קטן, ולפעמים זו היתה ממש הרגשה חזקה של שחרור שליוותה אותי ימים אחרי המפגש"

רגעים של תנועה פנימית נשימה קצת יותר עמוקה או משוחררת משהו בפנים מרגיש יותר חי גם אם אין לו עדיין מילים

לפעמים אלה הסימנים העמוקים לכך שתהליך מתרחש

גם אם בשקט, לאט וגם אם מאוד בעדינות

תנועה אמיתית… מרגישים מבפנים. 

ברכות... ותנועות טובות, אלה

אם אהבתם את מה שקראתם, אולי זה גם ידבר אליכם:

מה הסרט "פיל סטאטס: הכלים" יכול ללמד אותנו על התחלות, פחד משינוי וצמיחה אישית?